הפעם אנו נביא לכם משחק פארקור מעולה. המשחק הוא לא משחק רשת, אלא משחק שיש להוריד למחשב.
אז ככה, בסקירה מהירה על המשחק פארקור הזה.
המשחקיות של Mirror's Edge היא לכאורה פרשנות דיגיטלית מודרנית לספורט ה"פארקור". מדוע לכאורה? ובכן, הפארקור מציע לחניכיו עולם חסר גבולות, חסר מכשולים. ב-Mirror's Edge, העולם מלא במכשולים. ממשק המשתמש מאפשר לכם, תאורטית, לקפוץ בין גגות ומרפסות, אולם הלכה למעשה לא תוכלו לקפוץ לשום מקום שמפתחי המשחק לא רצו שתקפצו אליו.
מילא אם הבעיה הייתה רק חוסר הדינמיות. אנחנו הרי כבר רגילים למשחקי פעולה שמובילים אותנו באף ולא מרשים לנו לסטות במילימטר מהתסריט הקבוע של כל שלב ושלב. אלא ש-Mirror's Edge חוטא בדבר נוסף: הוא ממש לא רוצה לעזור לנו להבין מה אנחנו אמורים לעשות. ברוב המקרים שבהם תבקשו מהמשחק להצביע על היעד הבא, תגלו שהכוונת שלכם מתמקמת על איזה קיר או על התקרה. זאת, משום שהמשחק מסמן עבורכם את יעדכם הסופי, ולאו דווקא את הצעדים הנכונים שצריך לקחת בדרך אליו.
אם הניסיונות החוזרים והנשנים לנחש מה בדיוק רוצים מכם לא יעצבנו אתכם מספיק, הקרבות מול השוטרים בוודאי יעשו את העבודה. אלו ימתינו לכם מדי פעם על הגגות, חמושים בכלי נשק שאותם תוכלו לחטוף מידיהם. אלא שממשק השליטה, שמסתדר היטב עם ריצה על קירות וקפיצה בין גגות, נהפך בלתי אפשרי ממש כאשר אוחזים בכלי נשק ביד. קשה מאוד לכוון, לירות ולפגוע – וכל זה די מפתיע בהתחשב בכך שיוצרי המשחק הזה הם אלו שהביאו לנו את סדרת Battlefield המוצלחת.
יתרונות
המנוע הגרפי והעיצוב האמנותי המהודק מספקים מראות עוצרי נשימה – אולי היפים ביותר שראינו עד כה במשחק וידאו
השליטה נוחה להפליא בעת ריצה, קפיצה ואתלטיקה קלה...
חסרונות
...אבל כמעט בלתי אפשרי לכוון ולפגוע תוך שימוש בכלי נשק
השלבים השונים הם ההפך מפארקור: במקום חופש פעולה, אתם מוגבלים למסלול אחד צר וקבוע מראש
קשה מאוד להבין לאן צריך ללכת ומה צריך לעשות. ניסוי וטעייה היא הדרך היחידה להתקדם – וזה מאוד מעצבן
חוץ מהקמפיין לשחקן יחיד, אין מה לעשות כאן
סרטון
